בן יונה וזלמן-זאב, נולד ביום ו' באדר א' תרפ"ט (16.2.1929) בירושלים. בהיותו בן 13 סיים בהצטיינות את בית-הספר העממי ובמשך שלוש שנים למד בבית-המדרש למורים "מזרחי" אך עזבו, כי לא רצה לעסוק בהוראה. בשנת 1946 למד בקורסים למסחר, התכונן לבחינות-הבגרות הלונדוניות במתמטיקה והכין עצמו להשתלמות נוספת במקצוע זה. בשנת 1944 היה חבר בגדנ"ע ואחר-כך ב"הגנה". הוא נשלח על-ידי החי"ש לקורס מפקדי כיתות בגוש עציון וחזר משם לאחר שבעה שבועות עם קבוצת המגינים האחרונה שהגיעה לירושלים.

במסגרת פלוגת חי"ש נשלח למקור חיים והשתתף בהתקפה על טחנת-הקמח של הכפר בית-צפאפה. כחודשיים עסק בהדרכה בבית-ההבראה "ארזה" ליד מוצא ובימים האחרונים לפני סיום הקורס השתתף בהדיפת התקפה ערבית. היה מהוגי תוכנית ההתקפה על תחנת-הרכבת בירושלים ואף הצליח לכבוש אותה עם כיתתו. אחר-כך נשלח עם מחלקה של חי"ש לרמת רחל ושם נפצע קשה בקרבות עם המצרים. הוא שכב כמה שעות כשבטנו שותתת דם ובאפיסת-כוחות זחל לעבר אחת העמדות. כשניגש אליו החובש ביקש לדאוג תחילה לחבריו הפצועים. כשהובא לתחנת האיסוף החליט הרופא לשולחו מיד לבית-החולים "הדסה" לניתוח. הוא הובא בערב לבית- החולים במצב קשה, קיבל עירוי דם, אך מאמצי הרופאים להצילו היו לשוא. ביום י"ד באייר תש"ח (22.5.1948) הוציא את נשמתו על שולחן הניתוחים. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.